מקור חולין ג׳
1 חֶרֶב הֲרֵי הוּא כֶּחָלָל, אַב הַטּוּמְאָה הוּא, לְטַמְּיֵיהּ לְסַכִּין, וַאֲזַל סַכִּין וְטַמִּיתֵיהּ לְבָשָׂר!
2 אֶלָּא דְּאִיטַּמִּי בְּשֶׁרֶץ, וְאִי בָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דְּאִיטַּמִּי בְּמֵת, וּכְגוֹן שֶׁבָּדַק קְרוּמִית שֶׁל קָנֶה וְשָׁחַט בָּהּ, דְּתַנְיָא: בַּכֹּל שׁוֹחֲטִים, בֵּין בְּצוֹר בֵּין בִּזְכוּכִית בֵּין בִּקְרוּמִית שֶׁל קָנֶה.
3 אַבָּיֵי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל יוֹצֵא וְנִכְנָס – לֹא יִשְׁחוֹט.
4 וְאִם שָׁחַט, חוֹתֵךְ כְּזַיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ. אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
5 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ.
6 וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ, אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
7 אֶלָּא, אַכּוּתִי – הָא אָמְרַתְּ: כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו שָׁחֵיט אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
8 אָמַר רָבָא: וְיוֹצֵא וְנִכְנָס, לְכַתְּחִלָּה לָא? וְהָתְנַן: הַמַּנִּיחַ נָכְרִי בַּחֲנוּתוֹ וְיִשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר! הָתָם מִי קָתָנֵי ״מַנִּיחַ״? ״הַמַּנִּיחַ״ קָתָנֵי, דִּיעֲבַד.
9 אֶלָּא מֵהָכָא: אֵין הַשּׁוֹמֵר צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצֵא וְנִכְנָס – מוּתָּר.
10 אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָתָנֵי: הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ כּוּתִי. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצֵא וְנִכְנָס, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת בָּשָׂר וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, לֹא אֲכָלוֹ – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
11 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, וְשֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִבְּעֵי לֵיהּ!
12 אֶלָּא אַכּוּתִי? הָא אָמְרַתְּ: אֲפִילּוּ יוֹצֵא וְנִכְנָס שָׁחֵיט לְכַתְּחִלָּה! קַשְׁיָא.
13 רַב אָשֵׁי אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – הַכֹּל שׁוֹחֲטִין, וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד. מְשׁוּמָּד לְמַאי? לֶאֱכוֹל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן, וְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: יִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד אוֹכֵל נְבֵילוֹת לְתֵיאָבוֹן
14 בּוֹדֵק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, וּמוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ. אֲבָל לֹא בָּדַק וְנָתַן לוֹ – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדֵק סַכִּינוֹ אַחֲרָיו. נִמְצֵאת סַכִּינוֹ יָפָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
15 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
16 אֶלָּא אַיִּשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד? אִי דְּבָדַק סַכִּין וְנוֹתֵן לוֹ, הָא אָמְרַתְּ שׁוֹחֵט לְכַתְּחִלָּה! אֶלָּא דְּלֹא בָּדַק. אִי דְּאִיתֵיהּ לְסַכִּין – לִיבְדְּקֵיהּ הַשְׁתָּא, וְאִי דְּלֵיתֵיהּ לְסַכִּין – כִּי אֲחֵרִים רוֹאִין אוֹתוֹ מַאי הָוֵי? דִּלְמָא בְּסַכִּין פְּגוּמָה שָׁחֵיט! קַשְׁיָא.
17 רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּמְחִין שׁוֹחֲטִין, מוּמְחִין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּחְזָקִין.
18 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁיּוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה, אֲבָל אֵין יוֹדְעִין בּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – לֹא יִשְׁחוֹט, וְאִם שָׁחַט – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, אִם יוֹדֵעַ לוֹמַר הִלְכוֹת שְׁחִיטָה – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
19 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, וְאִם שָׁחֲטוּ מִבְּעֵי לֵיהּ!
20 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּמְחִין, בְּבוֹדְקִין אוֹתוֹ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ לְקַמַּן דְּלִיבְדְּקֵיהּ.
21 וְאִיכָּא דְאָמְרִי, רָבִינָא אָמַר: הָכִי קָתָנֵי – ״הַכֹּל שׁוֹחֲטִין״, הַכֹּל מוּחְזָקִין שׁוֹחֲטִין, מוּחְזָקִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוּמְחִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁשָּׁחֲטוּ לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא נִתְעַלֵּף, אֲבָל לֹא שָׁחַט לְפָנֵינוּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ פְּעָמִים – לֹא יִשְׁחוֹט, שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף. וְאִם שָׁחַט וְאָמַר: ״בָּרִי לִי שֶׁלֹּא נִתְעַלַּפְתִּי״ – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
22 חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, דַּאֲפִילּוּ דִּיעֲבַד נָמֵי לָא, שֶׁמָּא יִשְׁהוּ, שֶׁמָּא יִדְרְסוּ, וְשֶׁמָּא יַחֲלִידוּ. וְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ – אַהֵיָיא? אִילֵּימָא אַחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן עֲלַהּ קָאֵי, ״וְאִם שָׁחֲטוּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
23 אֶלָּא, אַשֶּׁאֵין מוּחְזָקִין, וְהָאָמְרַתְּ: בְּ״בָרִי לִי״ סַגִּי! דְּלֵיתֵיהּ קַמַּן דְּלִישַׁיְּילֵיהּ.
24 רָבִינָא וְרַבָּה בַּר עוּלָּא, כְּאַבַּיֵּי וְרָבָא וְרַב אָשֵׁי לָא אָמְרִי, מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְהוּ ״וְכוּלָּן״.
25 כּוּלְּהוּ כְּרַבָּה בַּר עוּלָּא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ הָכָא עִיקָּר – אַדְּרַבָּה, הָתָם עִיקָּר, דִּבְקָדָשִׁים קָאֵי.
26 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: הָתָם עִיקָּר, וְהָכָא אַיְּידֵי דִּתְנָא טָמֵא בְּחוּלִּין תְּנָא נָמֵי טָמֵא בְּמוּקְדָּשִׁין – טָמֵא בְּחוּלִּין גּוּפֵיהּ לָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת קֹדֶשׁ לָאו כְּקֹדֶשׁ דָּמוּ.
27 כּוּלְּהוּ כְּרָבִינָא לָא אָמְרִי, לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּמְחִין אִין, שֶׁאֵין מוּמְחִין לָא – רוֹב מְצוּיִין אֵצֶל שְׁחִיטָה מוּמְחִין הֵן.
28 לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר: מוּחְזָקִין אִין, שֶׁאֵין מוּחְזָקִין לָא – לְעִלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן.
29 רָבָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי, כִּי קוּשְׁיֵיהּ. אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרָבָא, הָתָם לָא נָגַע, הָכָא נָגַע.
30 רַב אָשֵׁי לָא אָמַר כְּתַרְוַיְיהוּ, קָסָבַר: כּוּתִים גֵּרֵי אֲרָיוֹת הֵן.
31 אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַב אָשֵׁי, לָא סְבִירָא לֵיהּ הָא דְּרָבָא. אֶלָּא רָבָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמַעְתֵּיהּ?
32 לִדְבָרָיו דְּאַבָּיֵי קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.
33 תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁחִיטַת כּוּתִי מוּתֶּרֶת, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אֲבָל בָּא וּמְצָאוֹ שֶׁשָּׁחַט – חוֹתֵךְ כַּזַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ, אֲכָלוֹ – מוּתָּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ, וְאִם לָאו – אָסוּר לֶאֱכוֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ.
34 כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מָצָא בְּיָדוֹ
פירוש ים של שלמה על חולין ג׳:מ״ז
47 דין מחט שנמצא בחתיכה של כבד אז חזינן אי קופו לבר או אפי' כולו בתוך הכבד אלא שנוטה לצד חוץ טריפה ואי קופ' לגב כשרה ואיירי שכולה לתוך הכבד אבל אם חודה של מחט יצא לחוץ לכבד אפילו קופא לגיו טריפה ובמחט דקה טריפה בכל ענין ואם נמצא מחט בסמפון גדול של כבד כשרה בכל ענין ובארנו דגבי כבד אין חילוק בין חתוכ' ובין שלימה ובארנו דה"ה אם נמצא מחט בסמפון גדול של ריאה דכשר אפילו לא הובאה הריאה שלימה לפנינו ובארנו דהאידנא אין אנו בקיאין איזה היא מחט גסה או דקה אלא אם היא כגרעיני תמרה אינה ראויה לנקוב:
48 ההיא מחטא דאישתכח בחתיכ' דכבדה סבר מר בריה דר"י למיטרפי א"ל רב אשי אלו אישתכח בבישרא כה"ג הוי טריף מר אלא אמר ר"א חזינן אי קופא לבר נקובי נקיב ואתאי אי קופא לגיו סמפונות נקיט ואתאי וה"מ באלימתא אבל קטינתא ל"ש קופ' לבר ל"ש קופא לגיו נקובי נקיב ואתאי וכ' הרא"ש וז"ל אלו אישתכח בבישר' נמי קטריף מר וכי נקב הכבד טריפה הוא בשלמא אי איטרפ' בנקובת הכבד ניחא דאין חילוק בין קופא לבר ובין קופא לגיו כדאמרינן גבי חתיכא דריאה שבכל ענין טריפה דחיישינן שמא ניקבה הריאה אלא כיון דאין נקיבת הכבד טורפת הוי כבישרא ובבשרא כה"ג טריף מר כדקאמרת דטריפה הכא בכל ענין ולא מפלגת בין קופ' לגיו ובין קופא לבר אלא אמר ר"א חזינן אי קופה לבר וכו' ולכאורה משמע דאף בבשרא אי משתכח כה"ג מחט בירך הבהמה וקופה לצד חלל הבהמה טריפה דאמרינן דמן הדקין באת' ודרך חודה נכנס בירך דאי מן החוץ באת' היאך עבר בקופא כל עובי הירך ועברה עד סמוך לחלל הגוף והא דאמרינן לקמן סי' ע"ה בקוץ עד שתינקב לחלל מיירי בידוע שבא מן החוץ ומיהו חומרא גדולה היא זאת אע"ג דמסתברא וגם אין ראי' לאסור מסוגי' דשמעתין דאיכא לפירושי' הכי אמר ר"א כבד לא לריאה מדמינן לה ולא לבשר מדמינן לה דבריאה בין קופא לגיו ובין קופה לבר טריפה ובבשרה בין קופא לגיו ובין קופא לבר כשרה וכן נהוג עלמ' לפי שהבהמה מתחככ' בכתלי' ואפי' נכנס דרך קופא דוחק ועוב' בעומק הירך ע"כ ודברים אמיתיי' הן ומ"כ מעשה שנמצא מחט תחוב תוך שלל של ביצים וטרפו התרנגולת מטעם שהיה בחלל הגוף ויש לחוש לנקובת הדקין ע"כ וכ' עוד הרא"ש והוא מדברי תוס' הא דקאמר ר"א חזינן אי קופא לבר כו' פי' לצד החוץ וכולו בתוך הכבד דאמרינן מן הושט או מן הכרס או הדקין יצא ונפל על הכבד ונכנס בתוכו אבל אין לפר' קופא לבר שהראש המחט בולט חוץ לכבד אבל כולו בתוך הכב' כשר בכל ענין דסמפון נקיט ועייל דא"כ מאי פריך ממחט שנמצ' בעובי בית הכוסות דע"כ התם כשנמצאת בחלל ב"ה דאי בחלל הגוף היכא קאמר אי מצד א' שלא ניקב אלא צד אחד כשר הא ודאי דרך ושט נקב ואתאי אלא ודאי קופא לבר היינו שקופא לצד חוץ ואפי' כולה בתוך הכבד וקופה לגיו היינו שהקופ' לצד הסימפון של כבד אז אמרי' סמפונת נקט ואתאי ומדכתב הרא"ש גבי קופא לבר אפי' כולה בתוך הכבד וגבי קופא לגיו כתב היינו שהקופא לצד הסמפון של כבד משמע דוקא בכה"ג שכולה בתוך הכבד אלא שהקופה נוטה לצד הפנים אבל אי הוה יוצא המחט מן הכבד לתוך חלל הגוף טריפה דהוי כקוץ שאנקב לתוך חלל הגוף דטריפה ואף שהרשב"א רוצה לדחוק ולחלק בין מחט שבא בנחת לקוץ שבא מן החוץ ודוחק בכח מ"מ הר"ן כתב סוף דבריו דעת האוסרין ואף שנמצא כתיב בתו' ואי קופה לגיו מצד הסימפון של כבד קאמר ואפי' כולו בתוך הכבד דמשמע להדיא אפילו לא הוי כולו בתוך הכבד דכשרה וליתא דא"כ מאי אפילו דקאמר אם הוא כשר אפי' כשיוצא המחט לחוץ וראשו מבפנים כ"ש כשכולו בתוך הכבד אלא בע"כ צ"ל דה"ק אפי' כולה בתוך הכבד נקרא קופ' לגיו ולא קאי אגוף הדין דקאמר כשר ומסיק תלמודא וה"מ באלימתא אבל בקלישת' ל"ש קופא לבר ול"ש קופא לגיו נקיבי נקיב ואתאי ודוקא דאישתכח בכבד או בסימפון האחרים אבל אי אישתכח בסימפונ' רבה דכבד' בין אלימתא בין קטינתה בין קופה לבר ובין קופא לגיו בכל ענין כשר וכ' הרשב"א שאין אנו בקיאין איזה גסה ואיזה דקה הלכך בין בזו בין בזו אסורה ויראה שאם היא גסה כגרעיני' של תמרה שאין ראוי' לנקוב ע"כ וכ"כ הטו' בשמו והנ' הסמ"ג בא לחלק דאפי' בקטינתא גבי כבד לא מטרפין אלא בחתוכה אבל בשלימתא כשר ואין אחד מן המחברים הסכימו בזה לחלק בכבד בין שלימ' לחתוכה כ"א בריא' עוד כת' בסמ"ק דאין אנו בקיאין בנפיחת הריאה ומ"ה כל מחט דאישתכח בין בריאה בין בכבד לא דיינינן ליה דין שלימה אלא דין חתוכה ע"כ וא"י מה חומרא יש בבדיקה זו לנפח הריאה ובודאי מן הסת' כל היכא דלא חזינן דמבצבצת או מפקא זיקא כשרה ותלינן שבא דרך קנה כי אחזוקי ריעותא לא מחזקינן שוב מ"כ כן בשם מהר"י ונתן עוד טעם הואיל ורש"י וס"ה לא מצריכין אפי' נפיחה רק שלימה בעלמ' וסימפון רבה דכבדא פי' הר"ן סימפון גדול שבכבד והוא סימפון הקנה שנכנס בתוכו כשרה כיון דלא נקבה מידי אמרינן דסומפונת נקט ואתאי וה"ה נמי אי אישתכח בסימפונא רבה דריאה דכשרה והכי איתא בגמ' ואפי' איתה לריאה קמן א"צ בדיקה ע"כ וכבר כתבתי שבלא"ה אנו נהגינן לבדוק הריאה בנפיחה ומ"מ שמעינן מיניה דאפילו לא הביאו לפנינו ריאה שלימה אלא חתוכה כשרה מאחר שנמצאת המחט בסימפונה רבה: